טוֹליס ווסקוֹפוּלוֹס נולד בשנת 1940 לְמִשפחת פליטים מאסיה הקטנה. הוא היה הילד הצעיר בַּמִשפחה ונולד לאחר לידת אחת עשרה בנות. המשפחה חיה בִּתְנאים קשים בִּשְׁכוּנַת קוֹקיניה שבאזור פיראוס, שכונת פליטים מאסיה הקטנה, וּבְמַהלך כל ימי חייו היה גאה להזכיר עובדה זו כדי להדגיש שהוא קרוב לַאֲנשים מִמַּעמד הפועלים וּמְדבר בִּשְֹפתם. התיאטרון, כדרך בריחה מן המציאות, קסם לַנער וּבְגיל 15 החל בלימודי דרמה והופיע לראשונה על בימת תיאטרון אמיתי בגיל 18 וּבְגיל 23 הופיע לראשונה בסרט יווני.

כשהיה בן 20 התחתן ווסקוֹפוּלוֹס עם שחקנית תיאטרון וּסְרטים בשם סטלה סטראטיגוּ (Στέλλα Στρατηγού). הם חיו בְּתְנאים קשים ונאלצו להיעזר בכספי הפנסיה של אימא של סטלה כדי להתקיים. ווסקוֹפוּלוֹס כמעט והתייאש מן האפשרות להתפרנס כשחקן וְלִפְתֹּחַ בקריירה משמעותית ואז זימן לו הגורל פגישה עם זמרת מצליחה בשם דוּקיסה (Δούκισσα). ווסקוֹפוּלוֹס היה גבר יֵפֶה תואר, עם עיניים כחולות וְשיער שחור שופע וּמַהר מאד, תוך כדי עבודה משותפת, התפתח רומן סוער בינו לבין דוּקיסה. הרומן הזה והקשרים שהיו לדוּקיסה בְּעולם הַזֶמֶר ביוון פתחו בפני ווסקוֹפוּלוֹס את הדרך לְחֶברות התקליטים הגדולות, לְסרטים וְלַתיאטרון.

ואכן, בשנת 1967 קרתה הפריצה הגדולה של ווסקוֹפוּלוֹס לְעולם המוזיקה ביוון. באותה שנה החל לרוץ מחזה בשם "חמישה אנשים מבקשים שכר מחיה" (Πέντε πρόσωπα ζητούν μεροκάματο) שאת המוזיקה שלו הלחין יורגוס זאבטאס. אַחַד השירים בַּמַחזה, המזוודה (Η βαλίτσα) יוּעד ליאניס פולופוּלוס אבל כיוון שפולופוּלוס לא הסתדר עם הלהקה ניתן השיר לווסקוֹפוּלוֹס. השיר נחל הצלחה רבה ולכן שנה לאחר מכן, בשנת 1968, קיבל ווסקוֹפוּלוֹס שיר נוסף של זאבטאס, את השיר יסורים (Αγωνία). תוך זמן קצר זכה השיר לְמְכירות של 300,000 תקליטים – הישג מדהים באותה תקופה, והדרך לַהַצְלָחָה נפתחה בִּפְני הזמר הצעיר. שנה מאוחר יותר הופיע ווסקוֹפוּלוֹס בסרט בשם זֵהֶה ושר וניגן עלי בוזוקי את השיר ושירים נוספים של זאבטאס. הסרט מספר את סיפור חייו של נער מִמַּעמד נמוך וְעני שבעזרת קולו וְכִשְׁרוֹנוֹ הצליח לטפס בְּמַעַלֵה המעמדות וזכה להצלחה כאשר מילותיו של אביו בסרט מלוות אותו בדרכו: "טפס מעלה בני אך הבט מדי פעם לאחור וּזְכור מאין באת"...

מילות השיר Αγωνία התאימו מאד להרגשתה של סטלה ווסקופוּלו, אשתו של הזמר שאהבה אותו מאד וליבה נשבר כאשר נודע לה על הרומן שלו עם דוּקיסה. סטלה לא וויתרה ונלחמה קשות כדי להחזיר אליה את בעלה ואכן זכתה בו שוב לזמן מה. בין היתר הלחינה סטלה ארבעה שירים עבור ווסקוֹפוּלוֹס וְאֶחד מהם, סלח לַיֵלד הלילה (Συγχωρήστε απόψε το παιδί) זכה להצלחה רבה.

בשנת 1971 החל ווסקוֹפוּלוֹס להופיע בַּמחזמר "אוהבי החלום" (Εραστές του ονείρου) לצידה של שחקנית בשם זוהי לאסקארי (Ζωή Λάσκαρη), שהייתה בְּרֵאשִׁית דרכה. במקביל הופיעו השניים גם בהצגה Marijuana Stop, שצולם באותה שנה גם כְּסֵרט. אהבתם של השניים פרחה מיד וְכָל נסיונותיה של סטלה ווסקופוּלו להפריד ביניהם לא הצליחו. אהבתם נמשכה כשלוש שנים עד שזוהי לאסקארי החליטה לסיים את הרומן. ווסקוֹפוּלוֹס היה שבור והסתגר זמן רב בְּבֵיתו כשהוא מתאבל על האבדה הגדולה. מי שהוציאה את ווסקוֹפוּלוֹס מדיכאונו הייתה הזמרת המפורסמת, מארינלה (Μαρινέλλα), שהציעה לו להופיע איתה וּבְתוך זמן קצר התחתנו השניים בשנת 1973 וּפָתחו בקריירה מוצלחת מאד כְּצֶמד.

הצלחתו של ווסקוֹפוּלוֹס הן על בימות התיאטרון והן בִּתְחום המוזיקה פתחה בְּפַניו אפשרויות לשיתופי פעולה מעניינים עם זמרים ויוצרים שונים, שהדביקו לו את הכינוי "הנסיך" (Πρίγκιπας). אַחַד מְשיתופי הפעולה האלה היה עם הזמר סטראטוס דיוניסיו, שהיה בשיא הקריירה שלו בִּתְחילת שנות ה-70. היחסים ביניהם היו קרובים מאד וטוליס ראה בו יותר כאח ולא רק חבר והופעותיהם המשותפות באתונה וּבְסלוניקי זכו להצלחה עצומה.

יום אחד, בשנת 1973 פרצה המשטרה בסלוניקי לביתו של דיוניסיו וערכה בו חיפשו מַקִּיף. דיוניסיו לא היה בַּבַית וּבְני משפחתו לא הֵבינו מה מחפשים השוטרים. מִשְלא מצאו את שחיפשו עזבו השוטרים את הבית וּבַרחוב נתקלו בְּדיוניסיו, שהגיע ברכבו מהופעה בְּמועדון בַּעיר. הם עצרו אותו וערכו חיפוש במכונית, שבה מצאו אקדח, סגריות מוברחות מחו"ל וַחֲבילה עם 600 גרם חשיש. הם עצרו מייד את דיוניסיו, שכמובן טען שמנסים להפליל אותו, אבל בידי המשטרה היה אדם שְהֵעיד כי מכר לדיוניסיו את החשיש באותו ערב בַּמועדון שבו הופיע וּבְכַך סתר את דברי הזמר.

לאחר תקופה מסוימת בְּמעצר וּלְאַחר שְהִבִּיעַ התנצלות פומבית על החזקת אקדח ללא רשיון ועל הסגריות המוברחות שוחרר דיוניסיו לשמחת מעריציו הרבים, אבל בשנת 1975 הוֹעַמד לדין פלילי על סחר בסמים ונידון לְשלוש שנות מאסר. דיוניסיו ריצה חלק ממאסרו וזכה לחנינה אבל עם שיחרורו גילה שרוב מכריו מפנים לו עורף וְכַך גם חֶבְרות התקליטים הגדולות. שני אנשים תמכו בו בכל זאת: ידידו, טוֹליס ווסקוֹפוּלוֹס, שְהִציעַ לו שיר חדש שהלחין, וּמְנַהֵל חברת התקליטים Minos, מאקיס מאצאס, שהסכים לאפשר לו להוציא תקליט חדש. והשיר שנתן ווסקוֹפוּלוֹס לדיוניסיו אז בשנת 1977 הוא השיר הידוע "נרדמתי" (Aποκοιμήθηκα), שנכלל בדיסק של דיוניסיו שיצא לשוק באותה שנה.

בִּשְנת 1981 התגרשו ווסקוֹפוּלוֹס וּמארינלה ונפרדו כִּיְדידים וּמַהר מאד מצא הזמר אהבה חדשה וסוערת. הוא הִכִּיר את ג'וליה פאפאדימיטריוּ (Τζούλια Παπαδημητρίου) וְנשבה מיד בִּקְסמיה. בשנת 1986 נולדה לג'וליה בת בשם חארה (Χαρά) וּלְדבריה היה ווסקוֹפוּלוֹס האב. הזמר שמח מאד וּמיהר לרשום את הבת על שמו ואף התחתן עם ג'וליה בשנת 1990. שנות הנישואין הראשונות חלפו בִּנְעימים ואז החלו המריבות והצעקות וּלְבסוף ביקשה ג'וליה להתגרש מן הזמר. הגירושין הפעם לא היו נעימים ולוו בִּתְביעות משפטיות בעניני רכוש, שנמשכו מספר שנים.

בִּשְלַב מסוים נאמר לווסקוֹפוּלוֹס כי הבת חארה איננה בעצם שלו אלא נולדה מהזרעה מלאכותית. מִרְגַע זה החל מסע ארוך וּמְיַיגע במספר עַרְכָּאוֹת משפטיות שנתבקשו לבדוק את נושא האבאות ולא לאפשר לַבַת לשאת את שם הזמר. היו לְכַך גם השלכות כספיות כמובן וּבֵית המשפט דרש לבצע בדיקות DNA. ג'וליה וּבִּתּה חמקו מספר פעמים מבדיקות שנקבעו אולם לבסוף נערכה הבדיקה ואכן ממש חודשיים לפני מותו של הזמר נקבע רשמית שחארה איננה בִּתּו על כל המשתמע מכך.

בשנת 1995 הושלמו תהליכי הגירושין מג'וליה פאפאדימיטריוּ ווסקוֹפוּלוֹס בין ה-55, שהיה שבור מדרך התלאות שעבר, החליט לטפל בעצמו. הוא הפסיק לשתות משקאות חריפים, החל להתאמן וּלְהקפיד שוב על לבושו וחזר להיראות כמו סמל המין שהיה בְּשְנות השבעים. ואז ערב אחד פגש ווסקוֹפוּלוֹס בְּשחקנית יפה בעלת עיניים מטריפות, כִּדְבריו, והבין שמצא סוף סוף את חוף המבטחים שלו. קוראים לה אנדזלה גרֵקוּ (Άντζελα Γκρέκου) והיא הייתה אז בת 36 צעירה ממנו ב-19 שנים. ווסקוֹפוּלוֹס העריץ את אנדזלה היפה ובשנת 1996 התחתנו השניים בְּבֵית העירייה של עיר הולדתה, בקורפו העיר. חמש שנים לאחר מכן נולדה בִּתָּם היחידה, מריה. סיפור אהבתם ודרך היכרותם היוו השראה לְמחזמר חדש בשם "הִגַעת כמו חלום" (Ήρθες σαν όνειρο ) וּשְני השחקנים הופיעו בו כזוג בשנת 1998 וזכו לִשְבחים רבים.

במשך כל חייו ראה ווסקוֹפוּלוֹס את עצמו לא רק כזמר אלא גם כשחקן תיאטרון ולכן שמח מאד כאשר התבקש בשנת 2018 לַחְזֹר וּלְשַׂחֵק במחזמר Μαριχουάνα stop, שבו השתתף לראשונה בִּשְנַת 1971. ווסקוֹפוּלוֹס בן ה-78 שר את שיריו המוכרים והקהל נהר בהמוניו. ההופעה האחרונה של המחזמר הייתה בִּּתְחילַת חודש מרץ 2019 כאשר אומנים רבים באו לַחֲלוק כבוד לזמר. אבל הייתה אחת בקהל שריגשה אותו בִּמְיוחד. הייתה זו בִּתּו היחידה מריה, בת ה-18. בסיום המופע ביקש ממנה ווסקוֹפוּלוֹס לַעלות לַבָּמָה ואז כשהם מחובקים קרוב קרוב וּמַבִּיטִים זו בעיני זה הוא שר לה את השיר "פרח קטן שלי" (Λουλουδάκι Μου).

במהלך השנים האחרונות של חייו סבל ווסקוֹפוּלוֹס מִבְּעָיוֹת במערכת הנשימה אך המשיך להיות פעיל וּלְהופיע כְּמיטב יכולתו. ביום שני, 19 ביולי 2021, שבוע בְּדיוק לפני יום הולדתו ה-81, הלך לעולמו עקב אֵרוע לבבי חריף. אֶבֵל כבד ירד על רבים ביוון וּמִחוּצָה לָהּ וַאֲלָפִים השתתפו בהלוויותו של טוליס. בין המשתתפים היו זמרים ונגנים, שְהֵביאו עימם את כלי הנגינה וְכַּמקובל בְּאֵרועים שכאלה, ניגנו ושרו מִשִיריו ליד הקבר הפתוח.

בין כותבי ההספדים על מותו של הזמר היה גם ראש ממשלת יוון, קיריאקוס מִיצוֹטאקיס (Κυριάκος Μητσοτάκης), שצייץ בטוויטר וכתב את מילות הפרידה הבאות: "ווסקוֹפוּלוֹס בדרכו האותנטית הִשְאיר חותם משמעותי על שירת הלאיקה. הוא חי כפי ששר ושר כפי שחי, ובאותה צורה עזב. ווסקוֹפוּלוֹס היה יחיד במינו (ανεπανάληπτος) כפי שיעידו לַעַד מילות השיר בשם זה שנהג הזמר לשיר".

תרגם, כתב וערך: "הזהוב" מן המקורות הבאים:

https://el.wikipedia.org/wiki/Τόλης_Βοσκόπουλος

https://greekreporter.com/2021/07/
19/tolis-voskopoulos-greek-singer-dies/

https://www.protothema.gr/life-style/
article/1144491/tolis-voskopoulos-i-muthistorimatiki
-tou-zoi-kai-oi-megaloi-erotes/

https://www.iefimerida.gr/zoi/
pethane-o-tolis-boskopoylos

https://www.last.fm/music/Tolis+
Voskopoulos/+tracks

https://www.hellenicaworld.com/
Greece/Person/en/
TolisVoskopoulos.html

רשימת דיסקים אישיים